<h1>ראבי"ה סימן תשל"ג</h1>
<h2>דף יא.</h2>
בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר ובית הלל מתירין. ותניא ושוין שאם קוצב עליו בשר שאסור לטלטלו. ובפרק כל הכלים העמדנוהו דבעי לטלטלו מחמה לצל, אבל לצורך גופו ולצורך מקומו מותר אפילו לבתר שקוצב עליו בשר. אבל בירושלמי מדמי עלי לסיכי זיירי ומזירי שאסור לטלטלו אפילו לצורך גופו ומקומו כיון דקפיד עלייהו מייחד להו מקום, דגרסינן בירושלמי הא שלא לקצב אסור הלא הא דאמר רב מודים חכמים לרבי נחמיה בזירה ומזורה. ושוים שלא יגררנו. ומה אנן קיימין אם במחובר בו בגופו הוא אם בפרוש. [וכלי ודאי] דמותר לגרר, ובלבד שלא יגרור בגופו במתכוון. ואף על גב דגרסינן בפרק המביא בירושלמי אית תניי תני שפין את הכסף בק[רטיקון] ואית תניי תני אין שפין מן דאמר שפין כשנתנו מערב יום טוב ומן דאמר אין שפין בנותנו ביום טוב, הני מילי בק[רטי]קון. ונראה לי שהוא ששנינו בסוף פרק במה טומנין בכל חפין את הכלים חוץ מכלי כסף בנרתקין. [ובנתר וחול פליגי תנאי התם אית דאמרי גרירא ואית דאמרי לא גרירא], ומשנינן התם בנתר וחול שרי לרבי שמעון דדבר שאינו מתכוין מותר, [ורבי יהודה פליג], וקיימא לן כרבי שמעון. (ור"י פליג תנאי הוא אית דאמרי לא גרירא) ומדוכה אצל תבלין או תבלין אצל מדוכה שרי נמי לאתויי לבית הילל.
